הגדירו את רוח העיר
"רוח עירונית" היא קודם כל ייעוד אזורי מוגבל, המתייחס לזהות הקולקטיבית ולאישיות המשותפת המשתקפת במרחב מסוים ולתהודה של אנשים החיים במרחב ובסביבה מסוימים. זהו סוג של ערכים ומאפיינים תרבותיים. השייכים לתודעה של קידמה חברתית. לכל עיר יש ערך קונוטציה מוכר משלה שאינו שייך לקטגוריות אחרות, כך שכאשר אנשים מזכירים את שם העיר, זה יכול לעורר "מקומיות", "רמיזה" ו"מאפיין". זיכרון "רושם" יוצא. "הרוח העירונית" התרחבה עם הזמן, וחפיפות היסטוריות הופיעו.
מטרת ה"שיפוץ" היא לשלב ולפתח, לרשת ולהגדיר את האלמנטים ההיסטוריים של העיר, את הפרקים העתיקים של הציוויליזציה, את סיפורי היישובים האנושיים ואת הזיכרונות המשותפים שנהרסו, לא הושלמו ואף נשכחו בעבר בעידן החדש, על מנת להתמודד עם החברה העתידית. דרישה. המודרניזציה של העיר היא הכרחית. הצהרת מאצ'ו פיצ'ו משנת 1977 קבעה כי "מטרת תוכנית השימור היא להבטיח את הקשר ההרמוני בין העיר ההיסטורית לאזור העירוני החדש בכללותו". משמעות הדבר היא שכל בניין אינו עוד קיום מבודד, אלא צריך להיות קשור לאזור כולו, והמיקום והשייכות של האזור כולו צריכים להתאים ל"רוח העיר".
"עדכון" צריך להיות "עדכון אורגני". תכנון עירוני מגדיר רק את הפונקציות וערך הפיתוח של רובעים שונים בעיר ברמה המאקרו, ומבהיר את כיוון הפיתוח העתידי של העיר. עיצוב עירוני חשוב מאוד ברמת התכנון. מדובר בכללים המפורטים, ביישום וביישום הספציפיים. חשיבות ההתחדשות באה לידי ביטוי בעיצוב הספציפי של העיר, כאשר כל פרט תואם את המרקם העירוני, כך שתאים עירוניים בודדים ומבנים ארגוניים יוצרים שלם אורגני, המקושר ומהדהד בו זמנית.
בשלב זה, "התחדשות" הערים הסיניות נכנסה בבירור לאי הבנה. המסר המרכזי של "התחדשות" הוא לפרק את הישן ולבנות את החדש, ולפרק את הישן ולשחזר את הישן. העיר מאבדת את המשכיות המורשת התרבותית שלה, ורוח החלל המקורית קרעה את עברה ואת עתידה של העיר. ההקשר של עדכון השם הוא באמת עיוור.
המתח וההשפעה של הרוח העירונית
כיום, עם ההתפתחות המהירה של העיור, הופיע מראה עירוני דומה מאוד של "אלף ערים וצד אחד". העיר זקוקה לכך שהטמפרמנט הפנימי שלה ישתקף במאפייניה החיצוניים. הטמפרמנט העירוני הוא הצטברות של ההיסטוריה של העיר בזמן ובמרחב. בקצרה, זוהי האישיות המשותפת של האנשים החיים בעיר, המתבטאת דרך אישיות זו. כגון נועזת, אטמוספרית, עדינה, עדינה וכן הלאה. ניתן לסכם זאת גם כאקלים העיר, מיקומה הגיאוגרפי, סמלי ציוני הדרך, מאפייני קטגוריית המורשת התרבותית ומאפיינים ייחודיים אחרים שגורמים לאנשים להתרגש ממבט ראשון. אלה הם חדירת החצנה רוחנית פנימית בעיר (המיוצגת על ידי אנשים, עם חיי האנשים, מגורים, תזונה והתנהגות כתופעות).
כיום, עם ההתפתחות המהירה של העיור, הופיע מראה עירוני דומה מאוד של "אלף ערים וצד אחד". העיר זקוקה לכך שהטמפרמנט הפנימי שלה ישתקף במאפייניה החיצוניים. הטמפרמנט העירוני הוא הצטברות של ההיסטוריה של העיר בזמן ובמרחב. בקצרה, זוהי האישיות המשותפת של האנשים החיים בעיר, המתבטאת דרך אישיות זו. כגון נועזת, אטמוספרית, עדינה, עדינה וכן הלאה. ניתן לסכם זאת גם כאקלים העיר, מיקומה הגיאוגרפי, סמלי ציוני הדרך, מאפייני קטגוריית המורשת התרבותית ומאפיינים ייחודיים אחרים שגורמים לאנשים להתרגש ממבט ראשון. אלה הם חדירת החצנה רוחנית פנימית בעיר (המיוצגת על ידי אנשים, עם חיי האנשים, מגורים, תזונה והתנהגות כתופעות).
רוח התקופה שהחברה כיום דוגלת בה היא גם סוג של רוח עירונית, המדגישה עכשוויות וקידמה עם הזמן. אבל אם לעיר אין את המורשת שנצברה בעבר, כיצד היא יכולה ללכת בדרך "מתקדמת"? נבנו שכונות עירוניות חדשות רבות. מרחקה וקנה המידה של העיר הורחבו פעמים רבות. הרחובות מרווחים וגבוהים, והנוף והגנים חדשים לגמרי. עם זאת, אנשים חשים ניכור ואינם חשים את הופעתו של "יופי". הסיבה לכך היא שהקנה מידה גדול גורם לאנשים להיעדר רגש ועניין מסורתיים. אין צל של תרבות אזורית במקום כזה. העיר אינה יכולה לעורר השראה באנשים, להשפיע על אנשים ולתת לאנשים תחושת שייכות. זו הסיבה שרוח העם אינה יכולה להגיב לחוסר ברוח עירונית חזקה.
התפתחות התרבות העירונית ומראה האדריכלות
בניינים מופיעים בעיר בצורות שונות, וכל בניין הוא סמל סמלי, המבטא את חייהם ואורח חייהם של אנשים. אדריכלות משנה את הרגלי החיים ותנאי החיים של אנשים, והמרחב הסביבתי, כאשר האדריכלות היא הגוף העיקרי, מתאים להתנהגויות השונות של אנשים ומשפיע על ההסתגלות הפסיכולוגית שלהם. למרחב האדריכלי יש מזג מקום שונה בגלל אופי המקום השונה. מזג המקום תואם את המזג הפיזי והפסיכולוגי של אנשים, מה שיכול ליצור סביבת חיים הרמונית וראויה למגורים. האם מידת האינטגרציה בין הצורה הסמלית של האדריכלות לתרבות האזורית באה לידי ביטוי טוב יותר? לא כל הבניינים מתאימים להטמעה כפויה של תרבות אזורית. ראשית, זה מפר את עקרון "המזג המרחבי תואם את המזג האנושי", ושנית, זה גם משנה את התרבות האזורית. וולגריזציה ופורמליזציה של התרבות.
כגוף מרכזי, האדריכלות בעיר היא התצפית החזותית הגדולה ביותר ומקור הרושם הראשוני. אי-ההבחנה וההטמעה של סגנון הבנייה האדריכלי מוחקים ישירות את הביטוי האינדיבידואלי של הסגנון העירוני. צורתם של מבנים עירוניים צריכה להיות שילוב מגוון, אך אסור שעושר החזיתות העירוניות יהיה מבולגן, לא כפוף או אפילו נידוי כאמצעי, כך שהעושר יהפוך לכאוס.
בנייני הבונד של שנגחאי התרכזו בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, ורובם הוצגו באוסף של סגנונות קלאסיים קולוניאליים מעורבים כמודל. רובע פודונג החדש, מול הבניינים הקלאסיים האירופיים על הבונד, כולל בניינים רבי קומות וסופר-גבוהים, המציגים את פניה החדשות והתוססות של שנגחאי. הבניינים בנהר הקרוב יחסית קצרים, והבניינים בנהר הרחוק גבוהים יחסית, ויוצרים קשר רקע מפואר. חזיתות הבניינים אינן עולות זו בזו. בשנים האחרונות הן הפכו בולטות ומפוארות יותר. הן נראות כמציגות את שגשוג הכלכלה העכשווית. למעשה, יש גישה אגרסיבית של כוח בפנים. בתופעת תאורת הלילה של העיר, הדבר נכון גם כן. למסך הענק יש צבעים חדים, ולשילובים האופקיים, האנכיים והאלכסוניים של קווי אור ומשטחים אין שום קשר לצורה האדריכלית.
תדמית עירונית ועיצוב עירוני
דימוי העיר מבוסס על קונצנזוס קבוצתי של צופים שונים על מאפייני סביבת המרחב, ולאנשים שונים יהיו נקודות עניין שונות. הדימוי הציבורי המורכב שנוצר על ידי דימוי רוב האנשים למעשה צופה באופי ובמאפייני העיר, מה שמעורר את הפסיכולוגיה האסוציאטיבית של הצופה. החוקר האמריקאי קווין לינץ' מאמין ב"דימוי העירוני" כי ניתן לסכם את תוכן הצורה החומרית המחקרית בתמונה העירונית לחמישה אלמנטים - כבישים, גבולות, אזורים, צמתים וציוני דרך. אנשים תופסים את השוני והקסם של העיר דרך הכניסה והחוויה של חמשת האלמנטים, ובכך נמנעים מבלבול וזיהוי מעורפל בין ערים.
להגביר את זיהוי האופי של העיר, למיין את ההקשר החזותי של העיר, להמשיך את התחייה התרבותית של העיר, להפוך את העיר לסדרה מרחבית יותר, ולטפל בשימוש, הפרשה, סימון, תנועה, שטחים ירוקים, ריהוט עירוני, אמנות עירונית, יום ולילה וכו' בפיתוח עירוני. פרטים מייגעים כאלה הם משימה חשובה של עיצוב עירוני. מה שעיצוב עירוני מתמקד בו הוא הקשר בין אנשים לסביבה ויצירת מרחבי מחיה עירוניים, כך שאנשים יוכלו להרגיש את העיר ולקבל את מרחב העיר.
הרוח העירונית והתרבות האזורית מבוססות על ההערכה העצמית, הביטחון העצמי והאהבה העצמית של האנשים, ובסופו של דבר מובילות להתקדמות רבה בתרבות החברתית. בהתעלמות מתחושות הקיום של האנשים ותנאי החיים הבסיסיים שלהם, עיר כזו אינה קשורה כלל לאנשים, שלא לדבר על "רוח".
זמן פרסום: 25 בנובמבר 2021
